אם אתם מחפשים מקום שליו לבלות בו לאחר הביקור באגמים, העיר וארזה בצפון איטליה היא המקום. העיר מתגאה במספר גבוה במיוחד של פארקים וגנים פורחים, ומומלץ להקדיש להם חצי יום, ולסייר בין האתרים ההיסטוריים בעיר.
וארזה, עיר בצפון איטליה, נקודת המפגש בין מילאנו והגבול עם שוויץ, היא יעד מעניין עבור תיירים לא רק בזכות האגם שלה והנופים שסביבה אלא גם בזכות נקודות העניין התרבותיות-היסטוריות.
לוארזה היסטוריה בת מאות שנים, והיא יודעת להעניק לתיירים רגעים מפתיעים של עניין וגילוי. הווילות ההיסטוריות והפארקים שלה מעניקים לה בצדק את הכינוי "עיר-גנים", ביטוי שטבע בשנת 1898 המלומד הבריטי אבנעזר הווארד (Ebenezer Howard 1850-1928), על מנת לתאר ערים המשלבות מתחמים כפריים בתוך המרקם העירוני.
היכן ממוקמת העיר וארזה?
וארזה, עיר בת כ-80,000 תושבים, היא העיר המרכזית בפרובינציית וארזה, במחוז לומברדיה שבצפון מזרח איטליה.
פרובינציית וארזה התברכה במספר רב של אגמים, והחשוב מביניהם הוא אגם מאג'ורה (Lago Maggiore), המכונה גם אגם ורבאנו (Verbano), שאף זכה לככב בספרו של ארנסט המינגוויי, "הקץ לנשק".
אגם נוסף, הממוקם בפאתי העיר ממש, הוא אגם וארזה המפורסם.
וארזה ממוקמת באזור הפרה-אלפי, כלומר ברצועת האדמה שבאמצע הדרך בין עמק הפו לבין הרי האלפים. זהו אזור גבעתי, עשיר בנחלים ונהרות, וביניהם גם האולונה (Olona), יובל של נהר הלמברו התיכון (Lambro Meridionale).
כפי הנראה שמה של וארזה נובע מהנוכחות הרבה של מים באזור. לפי היסטוריונים אחדים, מקור השם מגיע מהמילה הקלטית העתיקה "וארה" (vara), כלומר "מים". לדברי אחרים נקראת העיר דווקא על שם המצביא הרומאי פוליוס קווינטילוס וארו (Publio Quintilio Varo), שחי בין שנת 47 או 46 לפני הספירה ועד לשנת 9 לספירה. למרות שווארו נולד בעיר קרמונה, הוא ייסד את וארזה בשם האימפריה הרומאית על גבי הריסותיהם של כמה כפרים פרהיסטוריים באזור. מעבר לכך ידוע וארו בעיקר בשל העובדה שהוא הוביל את הלגיונות הרומאים בקרב יער טויטובורג, קרב שבו מצא את מותו לאחר שהרומאים הפסידו לשבטים הגרמניים.
וילות פונטי – אחוזה יוקרתית
באזור המכונה "ביומו סופריורה" (Biumo Superiore), בפאתי העיר, בפיאצה ליטה 2 (Piazza Litta), עומד מתחם חדש יחסית של מבנים מפוארים – וילות פונטי (Ville Ponti).
הווילות נבנו בין השנים 1858-1859, כאשר האזור היה עדיין תחת שלטון בית הבסבורג האוסטרי, והן מעוצבות בסגנון נאו-גותי.
כיום הן משמשות כמרכז קונגרסים, אך ההיסטוריה של וילות פונטי עתיקה בהרבה – תחילתן בשנת 1676, כאשר הנזירים הכרמליתים הקימו במקום מנזר, וכנסייה שהוקדשה לתרזה הקדושה. בשנת 1799 החליט יוזף השני לבית הבסבורג, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1741-1790) למכור את המתחם לתעשיין לואיג'י דה כריסטופוריס (Luigi De Cristoforis), ובשנת 1801 הרס התעשיין את כל הבניינים (ובכלל זה את הכנסייה) ושכר את שירותיו של האדריכל לאופולד פולאק (Leopold Pollack) שיבנה עבורו וילה נפוליאונית בסגנון נאו-קלאסי.
בשנת 1823 מכרה משפחת דה כריסטופוריס את הווילה למשפחת ארפג'אני (Arpegiani), ולאחר מכן נקנה המתחם על ידי משפחת פונטי (Ponti), בשנת 1838. אז איחדה משפחת פונטי את הפארק הסמוך ומספר מבנים מהמאה ה-17, ובנתה את הווילה המרכזית, שעל שמה נקרא המתחם כולו. את העבודות ניהל האדריכל ג'וזפה באלצארטו (Giuseppe Balzaretto, 1801-1874), ששיקם את הגנים והעניק לווילה גם מאפיינים נאו-גותיים. כיום, וילה פונטי שייכת לעיריית וארזה, לאחר שבשנת 1961 החליט המרקיז ג'אן פליצ'ה פונטי (Gian Felice Ponti), בן למשפחה העשירה, למכור אותה.
וילה אנדראה פונטי (Villa Andrea Ponti) נקראת על שם ראש המשפחה, ומעוטרת בחזית לבנה וורודה.
המבנה המרכזי הוא בצורת קובייה, ובהשראת הצריחים של ארמונות מימי הביניים, ממוקם בראש הגבעה. במקור תוכננו גם שני אגפים בגודל דומה שיקיפו את המבנה משיני צדדיו, אבל אנדראה פונטי (Andrea Ponti, 1821-1888) העדיף שלא יבנו.
האטריום של הווילה הוא מתומן, ומעליו ניצבת כיפת זכוכית בגובה 36 מטרים. הוא מעוטר בפרסקאות ובתבליטים מעשי ידיהם של אומנים שונים, וביניהם גם ג'וזפה ברטיני (Gisueppe Bertini, 1825-1898), המתארים דמויות היסטוריות חשובות כמו גילאו גליליי, אלסנדרו וולטה (Alessandro Volta), דנטה אליגיירי, וגאונים איטלקים נוספים.
בנוסף כולל המתחם אורוות מהמאה ה-18 שהוסבו לאולמות כנסים.
הגן בסגנון אנגלי המקיף את הווילה הוא רחב במיוחד – 56,000 מ"ר, וכולל גם אגם המתמלא במי נביעה, שתוכנן על ידי האדריכל בלצארטו בזמן ששיקם את המתחם. לפרטים נוספים על המקום ניתן לפנות למרכז הקונגרסים: www.villeponti.it
מבצר מאסנאגו והמוזיאון שבתוכו
תושבי וארזה אוהבים לבקר בתערוכות אומנות, ואין ספק שנוכחותו של מבצר מאזנאגו (Castel Masnago) תורמת לאהבה זו. המבצר נמצא בוויה קולה די ריינצו 42 (Via Cola di Rienzo).
המבצר הקטן נקרא על שם השכונה העתיקה שבה הוא נמצא, שבמקור הייתה שייכת למשפחת קסטיליוני (Castoglioni), ומשמש היום כמוזיאון לאומנות. שמו המלא, למעשה, הוא קסטלו קסטיליוני-מנטגצה (Castello Castiglioni-Mantegazza), אבל כולם קוראים לו פשוט קסטלו מאזנאגו.
בעבר, במאה ה-12, ניצב כאן רק מגדל תצפית (שעדיין קיים) שהורחב עם השנים למבצר קטן. במאה ה-15, לאחר שאיבד המבצר את תפקידו הצבאי, הוא הוסב לבית מגורים. בהמשך הפכה משפחת קסטיליוני את המבצר לווילה, ובמאה ה-18 החליט המרקיז ג'וזפה קסטיליוני (Giuseppe Castiglioni) להפוך את הווילה לבית נופש, והורה על בניית האגף המערבי, ובנוסף גם פארק בסגנון איטלקי (שבהמשך שופץ והפך לפארק בסגנון אנגלי).
השרידים היחידים שנותרו מהמבנה העתיק הם שני אריות מאבן, הניצבים על עמודים בכניסה. סדרה של פרסקאות בסגנון גותי מאוחר, שצוירו בידי אמן בלתי ידוע, מעטרים את האולמות ומוסיפים להם יופי וחן.
בשנת 1934 מכרה משפחת קסטיליוני את הווילה לאנג'לו מנטגצה (Mantegazza), ששיפץ אותו וגילה במהלך השיפוץ את הפרסקאות העתיקים.
בשנת 1981 רכשה עיריית וארזה את המבצר והחליטה לפתוח אותו לציבור. מאז שנת 1995 פועל במקום המוזיאון העירוני לאמנות מודרנית. ניתן למצוא כאן יצירות החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20, רובן מאת אומנים לומברדיים כמו רנאטו גוטוזו (Renato Guttuso, 1911-1987), קרלו פרנצ'סקו נובולונה (Carlo Francesco Nuvolone, 1609-1662), איל מוראצונה (il Morazzone, 1573-1626), ופייטרו אנטוניו מאגטי (Pietro Antonio Magatti, 1691-1767). המוזיאון פתוח לקהל בימים שלישי-ראשון, 9:30-12:30 ו 14:00-18:00. סגור בימי שני. ניתן לתאם ביקורים מודרכים, לפרטים: info@archelogistics.it
פאלאצו אסטנזה – בניין העירייה
בניין העירייה של וארזה, בו ממוקמים משרדיהם של ראש העיר ושאר חברי המועצה נמצא בתוך פאלאצו אסטנסה (Palazzo Estense) המפואר, בלב ליבה של העיר (Via Luigi Sacco, 5).
המבנה נקרא על שם פרנצ'סקו השלישי ד'אסטה (1698-1780), בן לאחד הענפים של השושלת הידועה, מושל וארזה ודוכס מודנה ורג'ו (Modena e Reggio). פרנצ'סקו ביקר בעיר בשנת 1765 (אז הייתה וארזה רק עיירה קטנה) והתרשם מיופיין של הגבעות המקיפות אותה. הוא החליט לבנות במקום בית קיץ.
באותם הימים לומברדיה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרית, ופרנצ'סקו השלישי, ידיד של האוסטרים, רצה לחקות את הפארק המפורסם שבארמון שנבורן בווינה. הוא מינה את הארכיטקט ג'וזפה אנטוניו ביאנקי (Giuseppe Antonio Bianchi) כמנהל הפרויקט (מעט מאד ידוע עליו כיום) והורה לו לבנות וילה ופארק בסגנון הבארוק המאוחר. בהמשך, בזכות נוכחותו של אדם חשוב כפרנצ'סקו השלישי, קודמה וארזה בשנת 1816 למעמד של עיר.
הבניין עצמו פתוח למבקרים רק כאשר נערכים במקום אירועי תרבות ותערוכות, אך הפארק שמסביב לו פתוח לאורך כל השנה. כאן תוכלו לסייר בין שדרות העצים, לצלם את המזרקה הגדולה, ולשחק מיני-גולף. בנוסף, מידי שנה בחודש אפריל נערך פה פסטיבל קולנוע בינלאומי שנקרא "קורטיזוניצ'י" (Cortisonici). לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם משרד התיירות הממוקם בפיאצה מונטה גראפה 5 בטלפון: 0332.281913. לפרטים נוספים בנוגע לפסטיבל הקולנוע: info@cortisonici.org
וילה טופליץ – הסלון הירוק של וארזה
אם נתקדם לכיוון צפון, לעבר סאקרו מונטה (Sacro Monte), ההר הקדוש הממוקם מחוץ לוארזה ואתר תיירות מרתק בפני עצמו, נגיע לרובע בשם סנט'אמברוג'ו אולונה (Sant’Ambrogio Olona).
בחלק זה של העיר ממוקמת וילה טופליץ (Villa Toeplitz), והפארק נושא אותו השם שמתפרש מסביבה.
בתחילה שימשה הווילה כבית הכפר של משפחת הנסן הגרמנית, אך בשנת 1914 היא נרכשה על ידי הבנקאי הפולני יוזף טופליץ (Jòsef Toeplitz, 1866-1938), שבאותו התקופה עבד כמנהל בבנק המסחר האיטלקי.
אם הפארק של וילה אסטנסה מעוצב בהשראת פארק שנבורן המפורסם, הרי שההשראה לפארק של וילה טופליץ הגיעה מצרפת. זה לא מפתיע, שכן קבוצת האדריכלים שתכננה אותו, הייתה צרפתית. חלקים אחרים של הגן, לעומת זאת, מעוצבים בהשראה בריטית, או בסגנון נאו-קלאסי.
לאחר שיוזף טופליץ נפטר, ובתום מלחמת העולם השנייה, מכרו בני משפחתו את הווילה והפארק למשפחה מהעיר לנייאנו (Legnano), ובשנת 1972 נמכר המתחם לעיר וארזה. לאחר שיפוץ ארוך, הוא הפך לפארק ציבורי.
בתוך הווילה עצמה פועל מוזיאון ארכיאולוגי-אתנולוגי על שם קסטיליוני, ובו יכולים המבקרים להתרשם מממצאים מעניינים שאספו האחים התאומים אנג'לו ואלפרדו קסטיליוני במהלך מסעותיהם באפריקה. מידי פעם נערכים בפארק גם קונצרטים, הופעות חיות, ואירועי תרבות וספרות. הפארק פתוח לקהל מידי יום בין השעות 8-20 (עד 18 בחודשי החורף). ניתן לבקר במוזיאון בימי חמישי עד שבת בשעות אחר הצהריים, ובימי ראשון כל היום. כל הביקורים מתקיימים בתיאום מראש בלבד. לפרטים: info@vareseturismo.it
וילה מיליוס – הווילה המפוארת ביותר בעיר
ברחוב פיומה 38, ברובע ברונלה (Brunella), נמצאת וילה טורלי מיליוס (Villa Torelli Mylius) – דוגמה נוספת למשכן פרטי שהפך לגן ציבורי. הווילה נבנתה במאה ה-18, והשתייכה בעבר למסדר הישועים, למסדר האחיות האמברוזיאניות, ולמספר אנשים פרטיים שהשתמשו בגן כדי לגדל ירקות. בשנת 1773 עברה הווילה לידי התעשיין פרנצ'סקו טורלי (Torelli) שהקים במקום מפעל לבדים, ובשנת 1905 העמיד אנאה טורלי (Enea Torelli, 1846-1919) את המבנה למכירה והוא נרכש על ידי קרלו ג'ורג'ו מיליוס (Carlo Giogio Mylius).
מיליוס שיפץ והעשיר את המבנה, והפך אותו למרכז נופש. בשנת 1946 קרובי משפחתו מכרו את המבנה לאקילה קטנאו (Achille Cattaneo), ששיפץ את הווילה והביא אותה למצבה הנוכחי.
בשנת 2007 קיבלה העיר וארזה את הפארק והווילה במתנה, בתנאי שיקראו למתחם על שם אקילה קטנאו. ההסכם כובד, ושמה הרשמי של הווילה שונה, אבל כולם בכל זאת מכנים אותה "וילה מיליוס".
ניתן לבקר בפארק בלבד, בחודשי האביב והקיץ, בין השעות 8:00-20:00. בחודשי החורף הפארק פתוח עד 18:00. הכניסה בחינם.
וילה רקאלקטי – המלון לשעבר
ברובע קאסבנו (Casbeno), אחד הרובעים העשירים של וארזה, נמצאת וילה רקאלקטי (Villa Recalcati), מבנה המשמש כיום כמעון הרשמי של הנהלת הפרובינציה והמחוז.
הווילה מהווה דוגמה טובה לאדריכלות הבארוק, והיה זה המרקיז גבריו רקלקאטי (Gabrio Recalcati), במקור ממילאנו, שבנה אותה בתחילת המאה ה-18, לצד מבנה מפואר אחר שכבר ניצב במקום.
בין השנים 1756-1775 הורחבה הווילה במצוותו של אנטוניו לואיג'י רקאקלטי (Antonio Luigi Recaclati), אחד מצאצאיו של המרקיז. בתחילת המאה ה-20 קבוצה של אנשי עסקים קנתה את המבנה והפכה אותו לבית מלון – גרנד הוטל אקסלסיור (Grand Hotel Excelsior).
לאחר שהעיר וארזה הפכה לעיר הבירה של המחוז, בשנת 1931 רכשה העיר את המבנה.
הווילה ידועה בזכות הפרסקאות מהמאה ה-18 המקשטים את הקירות – עבודתם של פייטרו אנטוניו מאגאטי (Pietro Antonio Magatti) וג'ובאן בטיסטה רונקלי (Giovan Battista Ronchelli).
ווילה רקלקאטי מארחת מידי שנה את פסטיבל "הפילוסופים הצעירים", אירוע שמארגנת אוניברסיטת אינסובריה (Insubria). הפסטיבל מאפשר רגעי מפגש מעניינים בין תלמידי תיכון וסטודנטים באוניברסיטה לבין אינטלקטואלים, פילוסופים ואנשי תרבות. הווילה סגורה כרגע לציבור, אבל היא תיפתח כנראה בהמשך. לפרטים: cultura@provincia.vai.it.
מה אפשר לאכול בוארזה?
אם העברתם את היום בסיור בין הפארקים היפים של וארזה, בוודאי פיתחתם תיאבון רציני! רוב האנשים מאמינים שהאוכל האיטלקי הטוב ביותר נמצא בדרום המדינה. אבל אל דאגה – גם בוארזה אפשר למצוא מסורת קולינרית מצוינת.
מנה טיפוסית לאזור היא הבראזאטו אל וינו (brasato al vino) – נתח בשר המבושל בבישול איטי מאד, ומוגש לרוב בחודשי החורף, לצד כוס יין אדום.
תושבי וארזה אוהבים מאד לאכול גם פולנטה (polenta), מאכל טיפוסי למחוז לומברדיה, המופיע בגרסאות שונות בכל רחבי הפרובינציה והמחוז: במילאנו, לדוגמה, מקובל לאכול פולנטה מורבידה (morbida), כלומר רכה, או מטוגנת (פריטה – fritta). בעמק הפו, באזור המכונה "לה בסה" (La Bassa) מגישים את הפולנטה לצד נקניקים ודגים מים מתוקים (מנהר הפו, כמובן), בעיר קומו הפולנטה מתובלת בשום וגבינות, ואילו בוארזה מכינים מקמח התירס גם עוגה, המכונה "אמור פולנטה" (Amor Polenta).
מנה פופולרית נוספת היא "אנגוליני ריפייני", שאפשר לתרגם מילולית כ"פינות ממולאות". זהו אחד המאכלים האהובים על תושבי וארזה, אף שלמעשה מדובר במאכל שנולד בעיר מנטובה השכנה. האנגוליני דומים לטורטליני – מדובר בפסטה על בסיס ביצים, וכדי להכין אותה יש להשתמש בביצים, יין לבן, ובשר. מומלץ לטעום את המנה עם כוס יין אדום.
מנה דומה נוספת היא הרביולי הממולאים בדג טרוטה (ravioli ripieni di trota) – מנה בצבעי פסטל בהירים. במנה זו משולבים יחדיו דגי טרוטה טריים, עירית קצוצה, רוטב עגבניות, בצלי שאלוט, טימין, חמאה, ומרווה.
אם תרצו לטעום את המנות הטיפוסיות לאזור וארזה (ולומברדיה באופן כללי) כדאי לכם להזמין שולחן בווקיה טרטוריה דלה פזה (Vecchia Trattoria della Pesa), שנמצאת בוויה קטנאו 14 (Via Cattaneo), בלב המרכז ההיסטורי של העיר. תוכלו לעיין בתפריט באתר המסעדה.
מסעדה נוספת המתמחה במנות מסורתיות, אבל במחירים נגישים יותר, היא אוסטריה דל צ'נטנאנטה (Osteria del Centenante), בוויה צ'נטנאנטה 15. זוהי מסעדה למקומיים, והיא נמצאת ברובע מגורים.
מקום מומלץ נוסף המגיש אוכל בסגנון וארזה הוא אוסטריה דיי ויאג'טורי (Osteria dei Viaggiatori), בוויה מילאצו 35 (Via Milazzo). זוהי מסעדה יקרה מעט יותר מהקודמת, והיא מתמחה בנזידי בשר ציד טרי המבושלים בבישול ארוך עם יין אדום, בתוספת ירקות.
גם בוארזה, אם כן, ישנן מסעדות שבהן תוכלו לטעום את האוכל המקומי לצד חברים ובני משפחה.
Comments