בכתבה זו, השנייה מתוך שלוש, נמשיך במסע בעקבות הזמרים והזמרות שכל חובב מוזיקה איטלקית צריך להכיר. אם מעולם לא שמעתם על רנאטו זרו, ואסקו רוסי, אליזה וזוקרו, צפויה לכם הפתעה נעימה...

אליזה - Elisa

הרשימה שלנו מתחילה בקול נשי – עדין אך עוצמתי ומיוחד, שהפך לשם דבר באיטליה. אליזה טופולי (Elisa Toffoli), הזמרת ילידת טריאסטה המוכרת פשוט בתור "אליזה", יכולה להתגאות ב-25 שנות קריירה ו-9 תקליטי זהב. היא אחראית לכמה להיטים אלמותיים שהפכו לפסקול (המטפורי) המלווה אינספור סיפורי אהבה, והמילים בשירים שלה הן אמיתיות ואותנטיות בדיוק כמוה. למרות שכינו אותה "הדיווה", היא מעולם לא הרגישה כמו דיווה ותמיד הקפידה שהקהל והמבקרים יעסקו במוזיקה שלה ולא בסיפורים וברכילויות אודותיה. אליזה השתתפה פעמיים בפסטיבל סן רמו, ובשנת 2001 זכתה עם השיר Luce - tramonti a nord est. כמה מהשירים האהובים והמוכרים ביותר שלה הם L’anima vola, Eppure sentire, ו-Gli ostacoli del cuore.

פלייליסט לשירי אליזה טופולי:

פיורלה מאנויה (Fiorella Mannoia)

הופעת הבכורה של פיורלה מאנויה נערכה בפסטיבל קסטרוקארו (Castrocaro) כשהזמרת הייתה בת 14 בלבד. היא בחרה לבצע דווקא יצירה גברית, שיר של אדריאנו צ'לנטאנו שתאם את גון הקול המיוחד שלה, והבחירה התגלתה כמהלך חכם. באותו הערב הבינה פיורלו שהקול ה"דרמטי" והנמוך שלה מצליח לכשף את המאזינים. לאורך השנים התחרו מוזיקאים ביניהם על הזכות לשיר ביחד איתה דואטים, ועד היום היא משתפת פעולה ומופיעה עם זמרים וזמרות מכל הקשת המוזיקלית האיטלקית. היא הופיעה לראשונה בפסטיבל סן רמו בשנת 1981 עם השיר "Caffè nero bollente" ומאותו רגע רעמת השיער הג'ינג'ית המרהיבה שלה והאנרגיה האינסופית הפכו לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו.

פלייליסט לשירי פיורלה מאנויה:

הקפיץ: אדריאנו צ'לנטאנו – Adriano Celentano

איך אפשר שלא לדבר על צ'לנטאנו, שבהשראת אלביס פרסלי הביא את הרוקנרול לאיטליה. החל מהסאונד וכלה בתנועות הגוף, צ'לנטאנו הפך לסמל המקומי של הרוקנרול האמריקאי בשנות ה-60 באיטליה. הוא נולד במילאנו, בוויה גלוק (Gluck), ושמו של הרחוב אף הונצח בכותרת של אחד משיריו המפורסמים ביותר.

בשנת 1961 הופיע צ'לנטאנו בפסטיבל סן רמו עם השיר "24 אלף נשיקות" ( 24 milla baci) כשגבו מופנה אל הקהל, וכך מיד יצר לעצמו תדמית של מישהו שלא רוצה לשחק לפי הכללים. את הכינוי שלו, "הקפיץ", הוא הרוויח בזכות העובדה שבתחילת הקריירה שלו הוא עבד כחקיין של השחקן והקומיקאי ג'רי לואיס.

צ'לנטאנו נודע בזכות הכריזמה האינסופית שלו, ואחד השירים הגאוניים שהוציא נקרא "Prisencolinensinainciusol". מה משמעות הכותרת? שום דבר, למעשה – השיר כולו הוא נונסנס מוחלט מתחילתו ועד סופו. על כך הגיב צ'לנטאנו ואמר שאחרי תקופה של שירים המבוססים על טקסטים מאתגרים, הוא החליט לכתוב משהו חסר משמעות, רק בשביל הכיף.

השיר הידוע ביותר של צ'לנטאנו הוא Azzurro, אבל ידועים לא פחות גם הדואטים היפים ששר עם מינה, הנמרה מקרמונה. מאז 1991 מנהלת אשתו, השחקנית קלאודיה מורי (Claudia Mori) את חברת תקליטים שלו, ואפשר לומר שהם אכן, ככותרת אחד השירים הפופולריים שלו, "הזוג הכי יפה בעולם" (la coppia più bella del mondo)!

אדריאנו צ'לנטאנו עם השיר Prisencolinensinainciusol

פלייליסט לשירי אדריטנו צ'נלטנו:

הנער הנצחי: ג'אני מורנדי Gianni Morandi

צ'לנטאנו לא היה היחיד שכבש את הבמות באיטליה בשנות ה-60. באותם הימים צמח כוכב נוסף... סגנונו הטבעי והפשוט של ג'אני מורנדי מצא חן מיד בעיני הקהל, וכך החלה קריירה ארוכה ומוצלחת. מורנדי הפך ל"ג'אני הלאומי" – הנער הנצחי, העדין והמנומס, שהתאים לכל הדורות. הוא השתתף לא פחות מ-7 פעמים בפסטיבל סן רמו כמתחרה, אבל גם כמנחה: מורנדי, למעשה, לא רק אחראי לשירים קלאסיים כמו "fatti mandare dalla mamma" ו-"scende la pioggia" אלא גם ידוע כאחד ממנחי הטלוויזיה הפופולריים במדינה והשתתף לאורך השנים בלא פחות מ-60 תוכניות שונות. הוא הדוד, החבר והאח שכולנו היינו רוצים. הספרה שמסמלת את הקריירה של מורנדי היא הספרה שש: 60 שנות קריירה, 60 תוכניות טלוויזיה, 600 שירים שכתב לאורך חייו, ו-60 מיליון תקליטים, קלטות ודיסקים שמכר.

פלייליסט לשירי ג'אני מוראנדי:

מקס גאזה – Max Gazzè

"מוזיקה יכולה לגרום לאנשים לדבר רק על אהבה", אמר פעם מקס גאזה. מנקודת מבטו, המוזיקה היא חוברת ההדרכה של המציאות, והכל הוא מוזיקה. הטקסטים שכתב הזמר-משורר יליד רומא הם לעיתים קרובות מלאכת מחשבת עדינה, כמו לדוגמה השיר "mentre dormi", שכיכב בפסקול של הסרט "Basilicata coast to coast" וזכה בפרס דונטלו (האוסקר האיטלקי) לשיר הטוב ביותר.

גאזה השתתף 6 פעמים בפסטיבל סן רמו, אבל מעולם לא זכה – אירוני למדיי נוכח העובדה שהוא אחד הזמרים המושמעים ביותר ברדיו האיטלקי. ההופעה שלו בפסטיבל בשנת 2021 עם השיר "il farmacista" (הרוקח) נחקקה בזיכרון הקולקטיבי, בזכות העובדה שלאורך ההופעה הוא חיקה שלל דמויות היסטוריות, החל מלאונרדו דה וינצ'י וכלה בסלבדור דאלי. גאזה השווה את סגנון הכתיבה וההלחנה שלו לזה של ילד שמנסה לכתוב שיר, באופן הטבעי והספונטני ביותר שאפשר.

מקס גאזה מגלם את לאונרדו דה וינצ'י בשיר לפסטיבל סן רמו בשנת 2021

פלייליסט לשירי מקס גאזה:

זוקרו – Zucchero, קולו של הבלוז האיטלקי

אדלמו פורנצ'אקי (Adelmo Fornaciari), הידוע בשם Zucchero, הוא דוגמה מעולה לאופן שבו אדם יכול להתאהב לפתע פתאום במוזיקה, גם אם כל חייו תכנן לעשות משהו אחר. כמו לעסוק בוטרינריה, למשל... זוקרו למד וטרינריה ולאורך הלימודים פרנס את עצמו בשלל עבודות, החל מאופה וכלב בקצב, אבל קצת לפני שסיים את התואר ואת התזה, הבין שאהבתו האמיתית היא המוזיקה. ובאופן מיוחד – מוזיקת הבלוז.

הוא החל את דרכו עם השיר Taxi שזכה בפסטיבל קסטרוקארו בשנת 1981, אבל אלבום הבכורה שלו לא בדיוק המריא. באמצע שנות ה-80 הוא יצא למסע בארה"ב ושם התקרב למוזיקת ג'ז ובלוז, וכך התעצב הסגנון שהפך להיות מזוהה עימו.

כשהופיע בפסטיבל סן רמו עם השיר "Donne" הוא הגיע אמנם למקום האחד לפני אחרון, אבל היה זה כישלון זמני: הקהל אהב מאד את השיר, והוא עדיין מושמע לעיתים קרובות. בזכות מלודיות כובשות כמו "Diamante" "Diavolo in me" ועוד, הפך זוקרו לנציג הבלוז באיטליה ולאמן אהוב במיוחד.

פלייליסט לשירי זוקרו:

טיציאנו פרו – Tiziano Ferro

את הכישרון של פרו קשה להסתיר. כילד וכנער סבל פרו מבריונות בבית הספר, שגרמה לו לפתח הפרעות אכילה. הוא מצא מפלט במוזיקה, ובמהרה התברר שהנער הביישן הוא למעשה כוכב שרק מחכה לפרוץ.

הוא הצליח לעורר את תשומת ליבה של אחת מחברות התקליטים הגדולות באיטליה וזכה בחוזה, אבל תחילת דרכו היתה רצופה במהמורות, והשירים שהוציא לא עוררו עניין. רק בשנת 2001, לאחר שניסה שוב ושוב, הגיעה הפריצה המיוחלת עם סינגל Xdono ואז עם האלבום השלם Rosso Relativo שכבש את המצעדים באיטליה ובאירופה. השיר "Xdono" נכתב על גבי ספסל בעיר הולדתו, לטינה (Latina), והמקום הפך לאתר עלייה לרגל עבור מעריציו.

פרו התמודד עם דכאונות קשים לאורך חייו, עד שלבסוף השלים עם זהותו ויצא מהארון בשנת 2015. כיום הוא נשוי לבן זוגו ויקטור אלן, ואב לשניים. בשנת 2020 שודרה בערוץ אמזון פריים סדרה דוקומנטרית על חייו (Ferro)/

פלייליסט לשירי טיציאנו פרו:

הרוקר מקורג'יו: לוצ'אנו ליגבואה (Luciano Ligabue)

גם סצנת המוזיקה האיטלקית הצליחה לייצר רוקר שרמנטי: לוצ'אנו ליגבואה, כמובן. ליגבואה נולד בעיר קורג'יו (Correggio) בשנת 1960 והחל את הקריירה שלו בזכות מורה בבית הספר שהאמין בו ודחף אותו להגשים את חלומותיו. ליגבואה הצעיר הבין במהרה שהחלום שלו הוא אחד ויחיד: להיות מוזיקאי. אבל הדרך לשם לא היתה לינארית, ולפני שהפך לזמר מצליח הוא עבד גם כרואה חשבון, סוחר, מכונאי וקריין ברדיו.

1990 היתה השנה שבה פרץ לתודעה, עם השיר "Balliamo sul mondo", שיר נצחי שגם היום הוא מבצע בכל קונצרט שלו, וכל המעריצים שרים ביחד איתו. כשיצא האלבום "Buon compleanno Elvis" בשנת 1995, הפך ליגבואה לכוכב ועד היום הוא נחשב לאחד הזמרים הפופולריים באיטליה.

הוא מעריץ של אינטר (Inter) ואחד השירים הכי הפופולריים שלו – "Urlando contro il Cielo" – מושמע באיצטדיון סן סירו בכל פעם שהקבוצה מבקיעה גול. הקונצרט הגדול ביותר שלו נערך בשדה התעופה של רג'ו אמיליה, ולא פחות מ-165,000 איש התייצבו כדי לחגוג ביחד איתו!

פלייליסט לשירי לוצ'אנו ליגבואה:

רנאטו זרו - Renato Zero

רנאטו זרו, אחד היוצרים האקלקטיים ביותר בסצינה המוזיקלית האיטלקית, החל את הקריירה שלו בגיל 14 בלבד. את האהבה למוזיקה הוא ספג מהבית – אביו, שהיה שוטר, חלם בעצם להפוך לזמר טנור והתאמן ללא הפסקה. בתחילת הדרך לא זכה רנאטו הצעיר להצלחה גדולה, אבל הוא החליט להפוך את העלבונות שהטיחו בו לבדיחה – כאשר המבקרים אמרו לו שהוא שווה פחות מאפס, הוא שינה את שם המשפחה שלו מפיאקני (Fiacchini) ל-זרו (Zero, כלומר אפס).

בשנות ה-70 וה-80 נהנה זרו מהצלחה משמעותית, בזכות להיטים אלמותיים המושמעים גם היום כמו "amore sublime", "il carrozzone" ו-"I migliori anni della nostra vita". המעריצים שלו מכונים "sorcini" (כלומר עכברונים) על שם תקרית מפורסמת: יום אחד ראו כמה מעריצים את זרו רוכב על אופנוע, והחלו לרוץ אחריו. במהרה נוצר המון שלם שרץ אחרי הקטנוע, אבל כאשר המשטרה הגיע כדי לחלץ אותו אמר הזמר: הניחו להם, הם כמו העכברונים שרצים אחרי החלילן מהמלין... מילות השירים שלו והבגדים הדרמטיים והאוונגרדיים שלבש על הבמה הפכו אותו לסמל.

הוא אותנטי, מלא חיבה ובעלי נפש חופשית, וממשיך להופיע – ב-7 במרץ צפוי זרו להתחיל סיבוב הופעות נוסף, שנקרא "Zero a Zero".

פלייליסט לשירי רנאטו זרו:

ואסקו רוסי (Vasco Rossi) – המיתוס

רוסי הוא אחד משמות המשפחה הנפוצים ביותר באיטליה, אבל אל תתנו לשם הפשוט והעממי להטעות אתכם – מדובר על אחד האלילים המוחלטים של המוזיקה האיטלקית, וזמר שממלא איצטדיונים בהרף עין. ההופעה שלו במודנה בשנת 2017 נחשבת עד היום להופעה (בתשלום) הגדולה ביותר שנערכה אי פעם, והדיחה מהמקום הראשון את ההופעות של פול מקרתני, טינה טרנר ואלביס פרסלי.

ואסקו רוסי בעל הקול הנושך והמחוספס הוא רוקר הרד קור (בשונה מליגבואה, ששר יותר בסגנון האבנים המתגלגלות), והשירים שלו עשו היסטוריה. האלבום "Bollicine" נבחר על ידי מגזין הרולינג סטונס לאלבום הטוב ביותר בהיסטוריה של המוזיקה האיטלקית.

בשנת 1972 הוא יסד עם חברים תחנת רדיו אלטרנטיבית בשם Punto Rdio שבה יכל להשמיע קטעי מוזיקה שאהב במיוחד כמו שירים של פינק פלויד וג'נסיס.

אחד משיריו הידועים ביותר, "Albachiara", בלדת רוק פואטית בסגנון ואסקו רוסי טיפוסי, הוקדש לבתו של בעל בית הקפה שבו נהג לשתות מידי בוקר. רשימת השירים שלו שהפכו לקלאסיקות ארוכה במיוחד, וזו אחת הסיבות לכך שהקונצרטים של רוסי ארוכים כל כך: הוא מנסה לנגן כמה שיותר מהלהיטים החשובים ביותר מידי הופעה, וכך כל ארוע הופך להפקה באורך 3 שעות...

וסקו רוסי בקונצרט MODENA PARK מול מאות אלפי מעריצים

פלייליסט לשירי ואסקו רוסי:

מרקו מנגוני (Marco Mengoni) – אחד השמות החמים בתעשייה

זה עתה ירד המסך על פסטיבל סן רמו 2023, והזוכה השנה היה מרקו מנגוני שקטף, שוב, את המקום הראשון (הפעם הראשונה היתה בשנת 2013, כאשר מנגוני ניצח עם השיר L’essenziale).

מנגוני הוא תופעה – ילד ממשפחה צנועה שגדל בעיירה רונצ'יליונה שבמחוז לאציו, והגיע בשנת 2009 לתוכנית הריאליטי X factor חמוש בכישרון עצום ושפע של חלומות. הוא זכה במקום הראשון עם השיר Dove si vola, ומאותו הרגע נסק מעלה מעלה. בעשור האחרון קטף מנגוני פרס אחרי פרס – הוא הגיע לראש מצעד האלבומים האיטלקי 7 פעמים ברצף, זכה פעמיים ב-BEST EUROPEAN ACT של ערוץ MTV, ומכר מיליוני עותקים מאלבומיו.

השיר Due Vite זוכה סן רמו 2023 - מרקו מנגוני

פלייליסט לשירי מרקו מנגוני:

פינו דניאלה (Pino Daniele ) – קולה של נאפולי

את הרשימה הזאת חותם זמר ידוע במיוחד – פינו דניאלה, המיתוס מנאפולי. דניאלה היה זה שהפיץ את המוזיקה הנפוליטנית ברחבי איטליה, ואף הביא אותה מעבר לגבולות המדינה. בראיונות שונים הוא סיפר עד כמה קשה היה לפרוץ מבחינה מוזיקלית בנאפולי של אותן השנים. הרקע הפשוט שממנו הגיע (דניאלה הוא בנו של סוור בנמל נאפולי), לא סייע למצב אבל בסופו של דבר הוא הצליח, והפך את נסיבות חייו למקור השראה מתמשך. דניאלה הביא במילות שיריו את המציאות המורכבת, האינטימית והנוקבת ביותר של החיים בנאפולי ובמחוז קמפניה בכלל.

שתיים מהדוגמאות המייצגות ביותר לעבודתו הן השירים השיר "Na tazzulella ‘e cafè", וגם "Nupule è", שניהם מהאלבום "terra mia".

בדומה לזוקרו (Zucchero), גם עבור פינו דניאלה שימשה מוזיקת הבלוז כמקור השראה חשוב שאפשר תמיד להישען עליו, והשפעתו של הז'אנר המוזיקלי הזה חיה ונוכחת בשיריו. קולו העדין והמלודי נחרט בליבם של רבים, ולא פחות מכך המילים מעוררות ההשראה. כיום למעשה פועל הפרלמנט האיטלקי להעניק לפינו דניאלה, שנפטר בשנת 2015, תואר של כבוד בספרות איטלקית. אף שפינו דניאלה כבר עזב אותנו פיזית, בזכות המוזיקה הבלתי נשכחת שלו הוא לא נשכח, ושיריו מושמעים ברדיו לעיתים קרובות.

פלייליסט לשירי פינו דניאלה:

לחלק השלישי