מבין אירוע הספורט הרבים הנערכים באיטליה, אחד היפים והמיוחדים שבהם הוא ללא כל ספק מרוץ המילה מילייה (Mille Miglia), שהוגדר על ידי אנצו פרארי, מייסד מותג הרכב הידוע, כ"מרוץ היפה ביותר בעולם". כיצד נולד המילה מילייה, ומי היו הנהגים המיתולוגיים שהתחרו בו?
סיפורו של ה"מילה מילייה", כמו כל מיתוס, נע בין מציאות לאגדה. ישנן גרסאות רבות לסיפור הולדתה של התחרות הידועה הזאת בשנת 1927 – תקופה בה המכונית החלה לסמל את העתיד ואת העולם החדש, עולם מודרני שבו מכוניות עם מנועים מטרטרים ישעטו ברחובות ויחליפו את הכרכרות המיושנות.
באותם הימים חזון המכונית לכל אדם היה עדיין רחוק מאד. בארצות הברית מספר המכוניות בכבישים כבר עלה על 21 מיליון, אבל באיטליה, בשנת 1927, מספר המכוניות על הכבישים היה רק כ-136 אלף, כלומר רכב אחד לכל 230 תושבים. מנגד, אין ספק כי בשנות ה-20 של המאה העשרים נכנסה המכונית לרשימת החלומות של איטלקים ממעמד חברתי וכלכלי מסוים – אלו שיכלו להרשות לעצמו לרכוש ולתחזק כלי שכזה. בין האנשים הבולטים שיכלו להתפאר ברכב פרטי (ונהג, כמובן) היה לדוגמה המלחין הגאון ג'אקומו פוצ'יני, יליד לוקה שבטוסקנה, אדם תאב חיים וחובב חידושים טכנולוגיים.
בשל העבודה שהמכונית הייתה בהישג ידם של עמוקי-הכיס בלבד, היא הפכה לסמל סטטוס, כמובן, אבל גם לכלי שאפשר לערוך בעזרתו תחרויות ספורטיביות כובשות ומלהיבות גם עבור המשתתפים וגם עבור הקהל שצפה בהן. כך נולדו מרוצי המכוניות הראשונים גם באיטליה.
אחד המרוצים הראשונים ביותר יצא לדרך כבר בשנת 1906: ה"טרגה פלוריו" (Targa Florio), שנוסד על ידי נהג המירוצים וינצ'נצו פלוריו (Vincenzo Florio), ונערך במסלול באורך 72 ק"מ מסביב להרי המדונייה (Montagne delle Madonie) בסיציליה. באמצע שנות ה-20 הפך מרוץ זה לחשוב ביותר באירופה, שכן המילה מילייה ומרוץ 24 השעות של לה מאן עדיין לא נוסדו.
אבל בואו נחזור למרוץ המילה מילייה עצמו. היה זה הרוזן איימו מאג'י (Aymo Maggi), בעזרתו של פרנקו מאצוטי (Franco Mazzotti) ממועדון הרכב האיטלקי בעיר ברשה (Brescia) שבצפון איטליה, שהגה את הרעיון לקיים את האירוע. היוזמה התקבלה כתגובת נגד ההחלטה להעביר את הגרנד פרי האיטלקי מברשה לעיר מונצה (Monza).
הפעם הראשונה שהמילה מילייה נערך הייתה במרץ 1927, והמסלול שנבנה היה בצורת הספרה 8, ובאורך 1600 קילומטר, המקבילים לאלף מייל (ומכאן שמו של המרוץ). המכוניות הוזנקו מברשה, עיר הולדתם של המארגנים, הגיעו עד רומא, ואז שעטו בחזרה לברשה. 76 מכוניות יצאו לדרך באותו מרוץ סיבולת, אבל רק 55 מכוניות הצליחו לסיים אותו. היו אלה פרדיננדו מינויה (Ferdinando Minoja) וג'וזפה מורנדי (Giuseppe Morandi) שקטפו את הניצחון, על גבי רכב מודל OM, שהשלים את המסלול תוך 21 שעות, 4 דקות, ו-48 שניות, במהירות ממוצעת של 77 קמ"ש.
היה זה אירוע שהלהיב את איטליה כולה: מרוץ שהתנהל בין מכוניות רגילות, מהסוג שעמד למכירה והיה זמין עבור כל אזרח (שיכול היה להרשות לעצמו רכב), ולא בין מכוניות מרוץ שנבנו במיוחד עבור המסלול. המכוניות שהשתתפו במילה מילייה נסעו על כבישים ודרכי עפר לא סלולות, תחת גשם שוטף, בלב עמקים מכוסים ערפל סמיך, ונגד רוחות חזקות שאתגרו עד הקצה את יכולותיהם של הנהגים (אחדים מהם כלל לא היו נהגים מקצועניים).
ה-OM של מינויה ומורנדי חצתה את קו הסיום בשעה 6 בבוקר, ב- 27 במרץ בשנת 1927. הטלוויזיה עדיין לא הומצאה באותם הימים, והרדיו היה עדיין בחיתוליו, אך החדשות עברו בכל זאת מפה לאוזן, וקהל רב מאד התקבץ במקום כדי לחגוג בהתלהבות ביחד עם המנצחים את סיומו של מרוץ ומסלול שאיש לא האמין שניתן להשלים, ועוד בפרק זמן כה קצר.
למעשה, שני הנהגים יצאו לדרך עם מזוודה, משום שהיו בטוחים שיאלצו לשהות מחוץ לבית במשך יומיים לפחות. אבל במהלך המרוץ התברר שזה כלל לא המצב. רנצו קסטניינו, אחד המארגנים, הבין לתדהמתו באיזה קצב מתקדם המרוץ כאשר קיבל בשעה ארבע לפנות בוקר מברק מתחנת פלטרה (Feltre), בפרובינציית בלונו (Belluno) שבדולומיטים, ובו עדכון דחוף שהנהגים כבר חצו את תחנת הבדיקה.
עיתוני התקופה היללו ושיבחו במאמרים ארוכים ונלהבים את המנצחים, והגדירו את המרוץ, שבאותם הימים עדיין נקרא "לה קופה דלה מילה מילייה" (La Coppa della Mille Miglia) כאירוע המאה. "האוטו הוא כלי התחבורה של העתיד", הכריזו המבקרים, וחגגו את תחילתה של תקופה חדשה של חופש תנועה בלתי נתפש, כמעט. לאדם חיכה עתיד מזהיר על גבי ארבעה גלגלים, ועידן המרכבה הרתומה לסוס הגיע לקיצו.
התוצאה המדהימה ביותר באותו המרוץ דווקא לא הייתה זו של המנצחים, אלא זו של צוות אחר: שני נהגים איטלקים בשם קוצולאני (Cuzzolani) ומונפרוני (Monferroni), שדהרו על גבי פז'ו 5HP קטנטנה, השלימו את המסלול תוך 34 שעות (במהירות ממוצעת של 48 קמ"ש) וזכו בפרס הראשון עבור קטגוריית המכוניות עד 750 סמ"ק. זו תוצאה שלא תיאמן, כמעט, עבור מכונית כה קטנה, שנבנתה עבור מסעות קצרים ועירוניים, בעיקר.
התחרויות הבאות במרוץ כבר משכו קהל רב של צופים וסקרנים, והפכו לסמל של ממש. הן סימנו את הקידמה. קידמה שנקשרה לא רק לכלי התחבורה החדשני – המכונית – אלא לחברה האיטלקית כולה, שהשאירה מאחור את התקופה האפלה של מלחמת העולם הראשונה, ודהרה קדימה, אל עתיד בהיר ומודרני יותר.
נהגי מרוצים כמו טאציו נובולארי (Tazio Nuvolari), קלמנטה ביונדטי (Clemente Biondetti), הארגנטינאי חואן מנואל פאנג'ו (Juan Manuel Fangio), אקילה וארצי (Achille Varzi), ואלברטו אסקרי (Alberto Ascari) הפכו לכוכבים. מכוניות שהשתתפו במרוץ ושעטו במהירות שהאיצה את קצב פעימות הלב של הצופים כמו OM, אלפא רומיאו 6c, 8c ו-1750, פרארי 315s ו- 250 GT הפכו לסמלים של ממש.
למרבה הצער, בשנת 1957, במהדורה ה-24 של המרוץ, נהג מרוצים מקצועי ומנוסה בשם אלפונסו דה פורטגו (Alfonso de Portago) איבד את השליטה על הפרארי בה נהג כתוצאה מגלגל שהתפוצץ, סטה מהכביש, והתנגש בקהל שעמד במקום. דה פורטגו ונהג המשנה שלנו נהרגו במקום, ויחד איתם גם תשעה צופים. התאונה החמורה סימלה את סופה של התחרות, שהלהיבה נהגים וצופים רבים.
סרטון באנגלית הסוקר את היסטוריית המרוץ מילה מלייה
רק בשנת 1982, 25 שנה מאוחר יותר, הוחלט להחזיר לחיים את מרוץ המילה מילייה, אבל הפעם בצורה קצת שונה – לא כמרוץ סיבולת ומהירות אלא כמרוץ רכבי אספנות, עם אותם הרכבים שהשתתפו במרוצים המקוריים, ועם השנים הפכו לרכבי אספנות נדירים. מאחורי ההגה התייצבו חובבי רכב איטלקים וזרים – אנשים רגילים, ברובם, למרות שמידי פעם יצא לדרך גם סלבריטאי זה או אחר מעולם הקולנוע או הספורט.
המסלול המדויק משתנה קלות משנה לשנה, על מנת לאפשר לערים שונות להשתתף, ולהנות מהעניין הציבורי המתעורר ומהקהל הרב הנוהר למקום.
השנה (2022) מרוץ המילה מילייה יערך בין ה-15 ל-18 ביוני. זו תהיה המהדורה ה-40 של הפסטיבל בגרסתו ה"שנייה", ההיסטורית, המיועדת למכוניות אספנות. כ-400 מכוניות רשומות למרוץ, כולן שמורות ומטופלות להפליא. לאחר שהנהגים יעלו על מסלול הפורמולה 1 במונצה (המציין בימים אלה 100 שנה למרוץ הידוע) ויבצעו סדרה של בדיקות כדי לאשר את תקינות הרכבים, תצאנה המכוניות בשעה 13:30 לעבר רומא, ותחצנה בדרך את מחוזות לומברדיה, ונטו, אמיליה רומניה וטוסקנה. המכוניות תחזורנה לברשה ביום שבת ה-18 לחודש.
במהלך המרוץ מחולקות המכוניות המרהיבות לקבוצות, ומוזנקות בהפרש של דקה זו מזו. המסלול המתוכנן השנה יעבור במקומות יפהפיים, כמו העיירות סאלו, סירמיונה ודסנצאנו שלחופי אגם גרדה, המוכרות כיעדים תיירותיים אהובים. חלקו הראשון של המרוץ יסתיים בעיירה מילאנו מריטימה (Milano Marittima).
הדרכים שלאורכן יתקיים המרוץ ממוקמות הרחק מהאוטוסטרדות, ומתפתלות בלב הגבעות הפנורמיות ובין עצי זית ועצי ברוש, כפרים עתיקים וערים ציוריות, התורמות לאופיו ה"וינטג'י" של המרוץ. בזכות כל הדברים האלה מצליח מרות המילה מילייה לסחוף את הצופים לתקופה אחרת, ולאווירה הנוצצת של תחילת המאה הקודמת.
לאחר שהמכוניות תגענה לרומא הן תסענה לאורך ויה ונטו המרכזית, בתהלוכה שתתקיים בשעות ערב בסגנון המזכיר את ימי ה"דולצ'ה ויטה" הרומאיים – תקופה שבה כל העולם נשא עיניים לעיר הנצחית וקינא בה.
השלב השלישי במרוץ הוא גם הארוך מכולם: מרומא יצאו הצוותים לעבר טוסקנה, ויעברו בסיינה, פונטדרה, קאשינה ולבסוף גם בוויארג'ו, עיר חוף טוסקנית הידועה בזכות הקרנבל הצבעוני הנערך בה מידי שנה, המתאים כל כך לצבעוניות העליזה של המכוניות שיסחפו את העיר במהלך מרוץ המילה מילייה. לקראת ערב, תגענה המכוניות לעיר פארמה, שבמחוז אמיליה רומניה.
תיעוד של המרוץ ההיסטורי משנת 2021
כאמור, מסלול המרוץ משתנה משנה לשנה, וחלק מהיעדים בו הוא עובר מוכרים יותר מאחרים. בשנים 2014 ו-2015 חלף מרוץ המילה מילייה גם בעיר פיזה, וקהל רב נהר לעבר המגדל הנטוי המפורסם, כדי לצפות בתהלוכת המכוניות היפהפיות שחצו את הכיכר ועוררו שריקות התפעלות. לא סתם מוגדרות המכוניות האלה כ"פריטי אספנות בעלי ערך היסטורי" – אלה כלי תחבורה מופלאים שהיום מזכירים באופן יפה במיוחד את העבר, ואילו לפני כ-60 שנה סימלו את העתיד.
צילומים ממרוץ המילה מילייה שעבר בעיר פיזה בשנת 2015 - צילומים: קרלו דה סנטיס
יש מי שזוכרים את המילה מילייה בחיבה בתור אירוע בו זכו להשתתף בנעוריהם כצופים, ויש מי שזוכר את המרוץ מנקודת מבט אחרת לגמרי – כאחד הנהגים שהשתתפו בו. היה לי העונג להכיר את אחד מאותם נהגים: רניירי ברגנייה (Ranieri Barganga), פיזאני מבטן ומלידה, שהשתתף במרוץ המילה מילייה הראשון שנערך לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1947, על גבי מכונית BMW 2000 שהשאיר אחריו הצבא הגרמני ושברגנייה שיפץ על מנת שתתאים למרוץ.
מסביבו דהרו נהגים מפורסמים בהרבה, כמו טנציו נובולארי המיתולוגי שנהג על גבי הצ'יסאיטליה 202 (Cisitlaia 202), אבל גם הוא, בחור פשוט ואנונימי, זכה להשתתף, שכן התחרות לא הייתה אירוע סגור ומפלה או אליטיסטי, אלא חגיגה שנפתחה לקהל הרחב. את ברגנייה לא עניינה בכלל העובדה שבשלב מוקדם של המרוץ הוא נאלץ לפרוש, לאחר שהמנוע של ה-BMW קרס ושבק חיים. עניינה אותו הרבה יותר העובדה שבזמן שעמד מיואש בשולי הדרך והביט בעשן שעלה מהמנוע, עצר לידו ג'ינו וילורזי (Gino Villoresi), נהג מרוצים מיתולוגי שהתחרה בגרנד פרי ובמרוצים אחרים, ונאלץ לעצור גם הוא בשל בעיה שהתעוררה בשסתומים של המאזרטי שלו. ברגנייה הנרגש החליף כמה מילים עם הנהג הידוע, אבל לא זכה לצלם את המפגש, שכן באותם הימים לא הייתה לו אפילו מצלמה...
סיפוריהם של מי שהשתתפו לפחות פעם אחת במרוץ המילה מילייה, גם כאשר הייתה זו עדיין תחרות סיבולת וגם כאשר המרוץ הפך לאירוע המיועד לרכבי אספנות הם רבים ומרתקים, ומייצגים פרקי חיים חשובים בהיסטוריה שלנו. המרוץ השאיר בליבם של איטלקים רבים זיכרונות יפים שלא ימחקו לעולם.
Yorumlar